שאלה: אנחנו הורים לשלושה ילדים צעירים ובדרך כלל מרגישים הורים טובים ומסורים. במהלך השבת האחרונה אירחנו את ההורים שלי ולאורך כל השבת. הילדים שלנו התנהגו בצורה נוראית; הם לא הקשיבו לדברינו, לא ישבו ליד השולחן, לא שיתפו פעולה עם שום דבר ואף התחצפו אלינו, וכל זאת בפני ההורים שלי. כל מה שעשינו והשתדלנו לא הועיל. ניסינו לשוחח איתם, לשכנע ואפילו להעניש אבל כלום לא עזר. יצאנו בתחושה מאוד קשה מהאירוח, כל כך טרחנו והשקענו לקראת בואם של הוריי ובסופו של דבר הרגשנו שהילדים הרסו לנו את הכל. אנחנו אמורים לארח בקרוב עוד קרובי משפחה ולא יודעים איך ליצור אוירה שונה בפעם הבאה.
תשובה: החגים והשבתות מאפשרים לנו זמן איכותי ומיוחד עם המשפחה המורחבת. המפגשים הללו עשויים לתת כח ולחזק את הקשרים בין בני המשפחה. אך לצד זאת ישנם לא מעט אתגרים וקשיים הכרוכים בשהות המשפחתית הממושכת של שלושה דורות יחד. זוגות רבים מדווחים על חוויות לא פשוטות שנוצרות בתווך שבין הדאגה להורים לבין הטיפול בילדים. הרצון שלנו לרצות את הורינו ולגרום להם נחת, לא ממש מתואם מול ילדינו הצעירים והם לא תמיד משתפים איתנו פעולה.
אישור הורים
מחקרים מלמדים כי מתוך כל הזהויות שהאדם נושא, הזהות ההורית שלנו היא הזהות הפגיעה ביותר. הזהות שסובלת מחוסר הבטחון הגבוה ביותר. אנו זקוקים לאישורים רבים מהסביבה ומהילדים כדי להוכיח לעצמנו ולעולם שאנחנו הורים טובים וראויים. במקביל לכך, אנחנו נשארים הילדים של ההורים שלנו, אנחנו שואפים לספק להם נחת וגאווה ולזכות להערכה שלהם, גם שנים ארוכות אחרי שבנינו את ביתנו ואיננו תלויים בהם כלל.
נראה כי השבת שעברה עליכם חיברה בין שני הצרכים הללו; מצד אחד הצורך בחיזוק הזהות ההורית ומצד שני הצורך להיות מוערכים אצל הורים. משאלת הלב העמוקה שלכם מהשבת הזאת היא לקבל את ברכת הדרך של ההורים כלפי ההורות שלכם.
מסרים תת קרקעיים
ילדים הם בעלי רגישות גבוהה מאוד. הם שמים לב לכל מסר שנמצא במרחב, גם אם הוא מועבר בצורה הסמויה ביותר. בלי הרבה מודעות הם הרגישו באופן פנימי ביותר את המתח המסוים שהייתם בו, את הרצון להוכיח את עצמכם ולקבל את האישור של ההורים, ובתמימות רבה הם הגיבו למתח הסמוי הזה. הם השתוללו וחיבלו והרעישו ולא שיתפו פעולה עם תצוגת התכלית שתוכננה עבורם.
על אשמה, בושה וכשלון
רגע לפני שנמשיך תשאלו את עצמכם: איך הרגשתם באותם רגעים בהם הילדים התנהגו בחוסר כבוד? מה חשבתם לעצמכם בתוך הסיטואציה? איך אתם חושבים שהרגשות והמחשבות שלכם השפיעו על התגובות שלכם?
כאשר מי מילדינו מתנהג בצורה שאינה הולמת את הציפיה ממנו, עשויים לעלות בנו רגשות קשים של אשמה או כישלון. אם ההתנהגות נעשית בנוכחות אחרים, עשויה להתווסף גם הבושה. שלושת הרגשות הללו נחשבים לרגשות מורכבים ביותר שלא קל לאדם להתמודד איתם.
כאשר הרגשות הללו צפים בנו הם נוטים להשתלט ולנהל את הסיטואציה. התגובות שלנו אינן מיושבות אלא נובעות מתוך אותו רגש חזק שמציף אותנו. אם כרגע הילד שלנו מדבר אלינו בחוצפה, כאשר ההורים שלנו צופים בנו, התגובה שלנו תהיה פעמים רבות קיצונית ולא מיטיבה. כאשר הרגש שלנו מנהל את הסיטואציה, העוצמות עלולות להיות גבוהות מאוד. וכך אנחנו עשויים למצוא את עצמנו מרימים את הקול, מענישים בחומרה או מדברים בצורה שאיננו מדברים בדרך כלל.
אז מה אפשר לעשות אחרת
הנינוחות המשפחתית לפני הכל: שבת כזאת שבה יש אורחים שמגיעים לזמן ממושך, היא כר נרחב לקונפליקטים ולמתחים. בתיאום ציפיות זוגי לפני השבת, ניתן להוריד את רמת המתח והדרישה העצמית ולבוא מראש נינוחים יותר ומוכנים גם לכשלים ולקשיים.
חינוך ילדים ללא קהל: מלאכת חינוך הילדים היא מלאכה עדינה, רגישה ומדויקת. כאשר זה נעשה לעיני הצופים, עלולים להיות אי דיוקים רבים. לכן עדיף מראש לומר שזמן האירוח הוא לא הזמן לחנך, להעיר ולגעור. במהלך השבת ייתכן שעדיף יהיה דווקא להבליג יותר, להתמקד בראיית הטוב ובהרעפת אהבה ללא תנאי. ברגע שהבית יהיה שוב מרחב אינטימי, השגרה המבורכת תשוב ואיתה גם מלאכת הקודש של חינוך הילדים.
ניהול רגשות: כאשר הילדים יוצאים משליטה וכל מה שאנחנו מנסים ועושים לא עוזר, זה סימן עבורנו להתבונן בתוכנו פנימה ולבדוק האם אנחנו מצליחים לנהל את עצמנו, האם אנחנו מסוגלים לראות את הרגש שעולה בנו, להכיל אותו, לתת לו מקום ולהרגיע אותו. המיקוד הפנימי יהיה כנראה יעיל יותר מהניסיונות החוזרים להרגעת כלפי הילדים.
אירוח לא בכל מחיר: הכנסת אורחים היא מצווה גדולה שמשפיעה שפע טוב על הבית, אך במידה ואתם מרגישים שהאירוח מעיב על האוירה המשפחתית ובסופו אתם מרגישים כעוסים, מומלץ למתן את תכיפות האירוחים, לא בכל סעודה, או לא בכל שבת וכדומה. ייתכן כי הילדים שלכם זקוקים לכם כרגע פנויים ונינוחים, ובדרך המקורית שלהם מבקשים מכם שתקדישו להם שבת משפחתית רגועה ושלווה.
מאחלת לכם הצלחה והנאה רבה בגידול הילדים מתוך רוב נחת.
כתבה יפעת קליין – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת במרכז "אור הבית" ברחובות.
