שאלה: אנחנו מרגישים שיש המון קנאה בין הילדים שלנו. אנחנו לא יכולים לקנות משהו רק לאחד מהם, להחמיא, להקדיש זמן, או לתת תשומת לב לאחד מהם מבלי שהיתר יקנאו. האם זה טבעי? איך מתמודדים עם זה?
תשובה: על קנאת אחים מסופר כבר בתורת ישראל (קין והבל, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו ועוד). הקנאה בין אחים היא דבר טבעי, שהרי הילדים מתחרים על אותם משאבים של ההורים (זמן, תשומת לב, כסף וכו'). אבל הבשורות הטובות הן שאפשר בהחלט לצמצם אותה.
איך עושים את זה?
- קודם כל מגבירים את האחווה ותחושת הצוות בבית. כמו שבכל קבוצה אנחנו דואגים לגיבוש חברתי, כך גם בבית עושים פעילויות שמגבשות את כולנו: טיולים, ארוחות ערב משותפות, ואפילו מנקים יחד, מקפלים כביסה ביחד וכיו"ב.
- מאפשרים דיאלוג ישיר בין הילדים. שמים לב שהילדים מדברים ביניהם ואנחנו לא מתווכים ביניהם. מעודדים אותם לפעול, לבקש ולהסביר את עצמם.
- שמים לב שאנחנו לא מגבירים את הקנאה ע"י יצירת תחרות. לפעמים מתוך רצון לקדם אותם במשימות הבית, או בלימודים, אנחנו יוצרים תחרות או משווים ביניהם והדבר עשוי לגרום לקנאה.
- מעבירים להם את המסר, שכל אחד מקבל מה שהוא צריך ולא שאנחנו מחלקים הכל שווה בשווה. המסר הזה חשוב גם לחיים מחוץ לבית, שם אין שוויון. הניסיון ליצור שוויון בבית בין האחים יוצר ריחוק בין האחים, כי כל אחד מהם עסוק בשמירת זכויותיו שלא תפגענה. גם מחוץ לבית, אותם ילדים מרגישים פעמים רבות תחושת קיפוח, הם חיים בהרגשה תמידית שאחרים מקבלים יותר מהם וזו תחושה לא פשוטה לחיות איתה.
זיכרו! ההתמודדות עם הקנאה מביאה לידי ביטוי את התפקידים החשובים שלנו כהורים: לחבר בין הילדים שלנו, להכין אותם לחיים, בכך שאנחנו מלמדים אותם שלא הכל שווה, צודק והוגן. לתת לגיטימציה לרגשות שלהם גם כאשר מדובר בקנאה. אבל המסר החשוב ביותר שאנחנו יכולים להעביר להם הוא, שיש מקום בלב שלנו לכל אחד ואחת מהם!
בהצלחה!
כתבה קרן אילון – מטפלת משפחתית מוסמכת, בעלת קליניקה פרטית בפתח תקוה ומטפלת במרכז "אור הבית" ברחובות.
