שאלה: אני אימא לחמישה ילדים מקסימים בני שנה עד 10. הקושי שלי הוא עם הבת שלי הבכורה. אני בעצמי בכורה ואני מרגישה שהיא מאוד מזכירה לי את עצמי. אני מרגישה כל הזמן שיש לי כעס עליה והתגובות שלי אליה שונות מאשר ליתר הילדים. זה גורם לי לרגשות אשמה ולתסכול. הייתי רוצה להיות יותר סבלנית אליה כפי שאני מצליחה להיות עם יתר ילדיי. תשובה: אנחנו נוטים לחשוב לפעמים שאמורה להיות לנו מערכת יחסים שווה עם כל אחד מהילדים שלנו, אבל האמת היא שלכל הורה יש מערכת יחסים קצת שונה עם כל אחד מהם. יש ילדים שאנחנו מסתדרים איתם יותר, נוטים לחמול עליהם יותר, לוותר להם, ואולי אפילו לגונן עליהם יותר. לעומתם ילדים אחרים שלנו נוטים להרגיז אותנו יותר ואנחנו מאבדים את הסבלנות אליהם מהר יותר.
אותו דבר הרבה דברים יכולים להשפיע על מערכות היחסים שלנו עם הילדים. למשל מידת ההתאמה בין תכונות האופי שלהם לתכונות האופי שלנו. עוד עניין שעשוי להשפיע על מערכות היחסים שלנו עם הילדים הוא הנטייה שלנו כהורים להזדהות במיוחד עם הילד שמקביל אלינו במשפחת המוצא שלנו, בייחוד כשמדובר באב ובנו או אם ובתה, ממש כמו במקרה שלך – את בכורה, ואת רגישה כלפי בתך הבכורה.
ההזדהות הזו יכולה להוביל אותנו לחוש חמלה כלפי אותו הילד ולנסות לתקן עבורו דברים שהפריעו לנו בילדותינו, למשל, אימא שכאחות בכורה הטילו עליה סמכויות רבות בבית, הרבה יותר מאשר על האחים שלה, עשויה לגלות רגישות רבה בעניין הזה כלפי ביתה הבכורה. הדבר יתבטא בכך שהיא תקפיד למשל על חלוקה שוויונית יותר של המשימות בין ילדיה, ואולי אפילו תעשה אפליה מתקנת ותדרוש מביתה הבכורה פחות מאשר מילדיה האחרים. אבל לעיתים יכול לקרות גם מצב ההפוך, כמו שאת מתארת: דווקא הילד שעמו אנו נוטים להזדהות הוא שמעורר בנו את מרב הכעסים והתסכולים. זה יכול לקרות כתוצאה מכך שאותו ילד נוטה לשקף לנו בעוצמה רבה את החלקים שאיננו אוהבים באישיותנו.
לראות את חסרוננו בזולתידועה תורתו של הבעל שם טוב שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה ש(דוגמת) אותו הרע נמצא בו בעצמו. כמו אדם שמביט במראה ועל ידי זה רואה את הפגמים שמצויים בו עצמו. הרבי מוסיף שהקב"ה מזמן לנו את ראיית חסרונותינו באמצעות הזולת דווקא, משום שקשה לנו לראות אותם בעצמינו, ומבחין בין התחושות השונות שמתעוררות בנו לנוכח זיהוי החיסרון אצל הזולת. אם ההתרכזות ברע שבזולת נעשית אצלנו עיקר, זה סימן שאכן הרע המגולה בחוץ משקף את הרע בקרבנו. אמנם, אם מתעורר בי רצון לקיים את דבר התורה "הוכח תוכיח את עמיתך" כדי להחזירו למוטב, זה סימן שאין רע זה בקרבנו, אלא הגיע אלינו כדי שנסייע בתיקונו. כלומר: לזיהוי החיסרון יכולות להיות שתי מטרות: האחת לתקן את אותו החיסרון בעצמנו, והאחת לעזור לאדם שגילה לנו את אותו חיסרון לתקן אותו בעצמו. תגובות שדורשות בדק בית שתי המטרות האלה יכולות להיות רלוונטיות גם כאשר מדובר בזיהוי חיסרון אצל הילדים שלנו. מצד אחד תפקידנו כהורים להיות מורי דרך לילדים שלנו. כחלק מתהליך החינוך אנחנו גם מסייעים להם בעיצוב האישיות שלהם, מציבים להם גבולות ומוכיחים אותם. אבל הילדים יכולים להיות גם מורי הדרך שלנו, לעזור לנו לזהות חלקים באישיות שלנו שדורשים תיקון, וכך הם מסייעים לנו בהתפתחות ובצמיחה האישית שלנו. כשאנחנו שמים לב שמתעורר בנו כעס וחוסר סבלנות, או שהתגובות שלנו מוגזמות ביחס למעשים שלהם, או ביחס לתגובות האחרות שלנו או ביחס לילדים האחרים שלנו, כדאי להפנות את תשומת הלב פנימה לתוכנו, לנצל זאת להתבוננות פנימית, למעין "בדק בית" ולראות איך אנחנו יכולים לעשות שינוי בתוכנו.
להימנע מתגובה אוטומטית
מבחינה מעשית, תנסי לעצור כשאת מזהה שהכעס עולה בך, להימנע מתגובה אוטומטית לנוכח התנהגות מסוימת של הילדה שלך, ולעשות את העבודה על עצמך. בדרך כלל כדאי לגייס תמיכה של מישהו קרוב כמו בן הזוג, אימא, חברה טוב, או משפיעה שיסייעו לך להתמודד עם השינוי.
אבל אם את מתקשה בכך, אפשר לפנות גם אלינו למרכז "אור הבית" ברחובות. צוות המומחים שלנו ישמחו להיפגש איתך, אפשר גם בנוכחות בתך או יתר ילדייך ולסייע לך במשימה. הקשר שלך עם ביתך חשוב ומשמעותי ביותר עבור שתיכן והאופי שלו ילווה את בתך גם כבוגרת וכאם, כך שההשקעה בכך חשובה. המודעות שלך לעניין והמוטיבציה לשנות את הדברים יסייעו בעדך. בהצלחה!
כתבה קרן אילון – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת במרכז "אור הבית" ברחובות.
