שאלה: אני בת 30, נשואה ואימא לבן יחיד בן 3, שהגיע אחרי שנים של ציפייה. כתוצאה מזה אני מרגישה שאני חרדה לו. הילד קשור אליי מאוד ומאז שהוא נולד לא חזרתי לעבוד, אני נמצאת איתו כל הזמן. עד היום לא הצלחתי להשאיר אותו עם שמרטפית או לשלב אותו בגן, מכיוון שקשה לו להיפרד ממני, ואני לא מסוגלת לעמוד בבכי שלו. העניין גורם לחיכוכים רבים ביני לבין בעלי, שכועס עליי מאוד וטוען שאני מגוננת על הילד יתר על המידה. אני גם מקבלת תגובות כאלה מהסביבה. השאלה שלי היא: האם ניתן להשתחרר מזה, ואיך?
תשובה: אני מבינה שהילד הזה מאוד יקר לך וחיכית לבואו שנים רבות. כמובן שהדאגה שלך טבעית ומגיעה ממקום אימהי, חם ואוהב. ואכן, אין דבר יותר חשוב מלהיות שם בשביל הילדים שלנו, להקשיב להם, להגן עליהם ולנווט אותם בחיים. אבל לפעמים מרוב רצון לתת, לשמור ולהגן על הילדים שלנו – הם מאבדים את היכולת להתמודד עם החיים.
להגן או להחליש?
ברור שאנחנו כהורים רוצים להבטיח לילדים שלנו עולם נטול דאגות, ובעקבות כך לפעמים פותרים עבורם את כל הבעיות, לא נותנים להם להתמודד עם רגשות שליליים כמו עצב, תסכול ופחד, לא מאפשרים להם להתמודד עם שינויים או להתרחק מאיתנו לכמה שעות, ובלי לשים לב, אנחנו עלולים לצור בעיה ואפילו נזק. כי ככל שאנחנו מונעים מהם להתמודד בעצמם עם מצבים מסוימים, כך אנחנו מקטינים את היכולת שלהם להתמודד עם המציאות. מחקרים מראים שילדים להורים מגוננים מדי, יתקשו בטווח הרחוק להתמודד עם העולם האמיתי, עם קבלת החלטות, התמדה במשימות ובמקומות עבודה, ובאופן כללי כל כישלון יפיל אותם.
הגנה שיוצרת חוסר מיומנות
הצורך של ההורה הוא לגונן על הילד, אבל כשהוא מגונן על הילד יותר מידי, הוא מונע מהילד להתמודד (וזה לא נעשה בשביל הילד אלא בשביל ההורה שרוצה להישאר בשליטה), וכך בעצם ההתפתחות הרגשית ולפעמים אפילו הפיזית של הילד מתעכבת. למשל, אם ההורה מונע מהילד ללכת למסגרת החינוכית, להיפגש ולשחק עם ילדים אחרים, או לשחק בחוץ, הילד לא יזכה לפתח מיומנויות חברתיות כמו פתרון מחלוקות, ניהול עצמי, הערכה עצמית וכישורים פיזיים שנרכשים כתוצאה ממשחק בחוץ (ריצה , טיפוס וכיוצא בזה). כל המיומנויות והכישורים האלה חשובים להתפתחות הנפשית, הרגשית והפיזית של הילד.
התנסות חובה!
גוננות יתר יכולה להיות גם תוצאה מזה שההורה משליך את הפחדים והחרדות שלו על הילד. ילדים שההורים שלהם מגינים עליהם יותר מדי עלולים לגדול ללא ביטחון, ולהפוך למבוגרים פחדנים והססנים. ילד שההורים שלו לא נותנים לו להתמודד עם המציאות ולהתמודד עם אתגרים וכישלונות, יהפוך לתלותי וחסר כלים, וכשיתבגר צפוי לו קושי רב בהתמודדות עם החיים האמיתיים שהם רצופי התנסויות, קשיים ואתגרים. לעומת זאת ילד שהוריו חשפו אותו בהדרגה ובאופן מבוקר להתמודדות עם קושי ורק עזרו לו לקום כשנפל, יצא לחיים האמיתיים מחוזק יותר. זה לא אומר שצריך לתת לילדים לקפוץ מהגגות, אבל כן צריך לתת להם להתנסות, ולפעמים גם ליפול.
לשחרר את הילד ובעיקר את עצמך
התפקיד שלנו כהורים, הוא ללוות את הילדים שלנו, ולהעביר את האחריות אליהם בהדרגה, לאפשר להם לפנות אלינו לקבלת עזרה ולחשוב איתם על פתרונות, אבל בוודאי לא לעשות כל דבר במקומם. תפקידנו להכשיר את הילד להתמודד עם החיים ועם הקשיים שלהם, והגנת יתר עלולה לדכא את היכולות שלו. אם את מרגישה שהחרדה חזקה ממך, ייתכן ואת זקוקה לעזרה בעניין הזה. את מוזמנת להתייעץ עם המומחים שלנו במרכז "אור הבית" ברחובות, שיוכלו לעזור לך לשחרר את הילד ובעיקר את עצמך, כדי שתוכלי לאפשר לילד שלך התפתחות תקינה, ולעצמך חיים מלאים וטובים וזוגיות בריאה.
כתבה קרן אילון – מטפלת זוגית ומשפחתית ומדריכה מוסמכת במרכז "אור הבית" ברחובות
