שאלה: אנחנו זוג צעיר. התחתנו לפני כמה חודשים ואנחנו מתקשים להחליט היכן נהיה בחגים. על פי המנהג במשפחה של אשתי, בשנה הראשונה הזוג מתארח אצל הורי הכלה ובגלל שאנחנו גרים רחוק מהם מאוד חשוב לה להיות שם. לי לעומת זאת מאוד חשוב לנסוע להורים שלי, מכיוון שאחי הגדול נמצא בשליחות בדרום אמריקה ומגיע לארץ לחגים אחרי שלא התראינו במשך שלוש השנים האחרונות וזאת הזדמנות חד פעמית מבחינתי. כל שיחה שלנו בנושא מגיעה לבכי ולכעסים ואיננו מצליחים לקבל החלטה בעניין. מה לעשות?
תשובה:
חודשים ספורים עברו מערב החתונה שלכם, עם כל ההתרגשות, הציפיות, החלומות והתקוות, והנה אתם מוצאים את עצמכם בעיצומו של ויכוח נוקב אשר מותיר כל אחד מכם פגוע, כעוס ובודד. למרות כל הניסיונות שלכם, הפער בניכם עומד ומותיר אתכם רחוקים ומאוכזבים. לא כך ציפיתם לעבור את חודש אלול הראשון שלכם ביחד.
הקונפליקט כהזדמנות
למרות חוסר הנעימות, האכזבה והתסכול, ויכוחים ואי הסכמות בין בני זוג, הם טבעיים, נורמליים ועוד יותר מכך, מעידים על תקשורת בריאה. באופן טבעי, בין שני אנשים, יתגלעו מפעם לפעם פערים בהבנת מצבים שונים וברצונות של כל אחד. נראה שכל אחד מכם מסוגל לומר את דעתו בבירור גם אם זה כרוך בחוסר נעימות, וזה סימן טוב מאוד למרחב הזוגי שלכם. הקונפליקט הזוגי אינו טעות או כישלון, אלא הזדמנות לשכלל את אופן התקשורת בניכם. ככל שתוכלו לנהל את הקונפליקט הזה בצורה טובה יותר, כך תרכשו כלים זוגיים להמשך הדרך.
הדרך לפתרון עוברת במרחב הכאב
הטעות הגדולה שזוגות עושים בניהול קונפליקטים היא להתמקד אך ורק במציאת פתרון. מציאת פתרון היא אמנם היעד הסופי, אך כעת מונחת לפתחכם הזדמנות להתנסות בניהול קונפליקט. בשלב הראשון תדרשו להקשיב אחד לשני, ולנסות להבין את הצד השני, מה חשוב לו ומה הוא חושש להפסיד. הנקודה המשמעותית ביותר היא להבין לעומק את נקודת הכאב שעומדת בבסיס הדיון בניכם. הקשיבו לכאבים הללו בתשומת לב מירבית, הימנעו משיפוטיות, מהשוואות ומדרישות הדדיות. אל תתמקדו בכלל במציאת פתרון. הכאב של כל אחד מכם איננו סותר את כאבו של האחר ולא מתחרה איתו. רק אחרי שתסכימו לשהות בתוך הפער ובתוך הכאב תוכלו להתקדם לקראת פתרון.
אז מי מוותר
לאחר שניהלתם שיח קשוב ומכיל, והבנתם אחד את השני, תוכלו לנסות למצוא פתרון שמוסכם על שניכם. במרבית המקרים, אחרי שהכלנו את נקודות הכאב של כל אחד מבני הזוג, הדרך לפתרון מתקצרת באופן פלאי. בחלק מהמקרים ניתן יהיה להתפשר, כך שכל אחד מהצדדים מוותר מעט והולך לקראת הצד השני. אך יש מקרים, בהם אין דרך להיפגש באמצע ואחד מבני הזוג יצטרך לוותר. ויתור בין בני זוג הוא סוג של 'מתנה', הצד המוותר מעניק מתנה לצד השני. לא ניתן לצפות ממישהו לקנות מתנה בעל כורחו, ויתור יכול לנבוע רק מתוך רצון פנימי אמיתי. ויתור שנעשה בכפיה, איננו ויתור אלא כניעה. כמו כן על מקבל המתנה להודות על המתנה שקיבל, להוקיר את המאמצים שנעשו עבורו, ולא לקחת זאת כמובן מאליו.
ועוד מילה להורי הזוג הצעיר
הפיסקה האחרונה מוקדשת לכם, הורי הזוגות הצעירים. רגע לפני החגים, קניות, הבישולים, האירוח והנכדים, הקדישו מחשבה גם לזוגות הצעירים. הזוגיות שלהם עדיין בבניה ראשונית ודורשת הרבה רגישות. חתנים וכלות חדשים עוזבים את בית הוריהם ומגיעים למשפחות חדשות, הם משתדלים ומחייכים אבל זה לא תמיד קל להם. גם ברמה האישית וגם ברמה הזוגית הם נדרשים להתגמש ולהתאים את עצמם. אתם כבר למודי ניסיון, אתם יודעים שבעזרת השם יהיו עוד הרבה הזדמנויות למפגשים, נסו ככל יכולתכם להפחית את הלחץ מהם, לשדר להם שכל בחירה שלהם לגיטימית. בסופו של דבר, גם עבורכם, שלום הבית שלהם חשוב יותר מהכל. מאחלת לכם שנה טובה ושמחה ובשורות טובות.
כתבה יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת במרכז "אור הבית" ברחובות.
