שאלה: אני אמא לחמישה ילדים. מאז שמחת תורה והאירועים הביטחוניים המזעזעים שקרו בארץ, קשה לי מאוד. אני מרגישה כאילו משותקת. בימים הראשונים כמעט ולא הצלחתי לתפקד. רוב הזמן אני פשוט לא מרגישה טוב וחולשה כללית. כואב לי שזה מה שקורה לי. כל השנים תפסתי את עצמי כאשה חזקה ולא ציפיתי שאגיב ככה. מציק לי שזה קורה דווקא עכשיו כשהילדים שלי צריכים אותי יותר מתמיד ,וגם התלמידות שלי. אני רואה נשים שמתנדבות בקהילה ועושות דברים נפלאים, אבל אני ממש לא מסוגלת… אנא עזרו לי להתמודד טוב יותר עם המצב הקשה!
תשובה:
המצב הנוכחי הוא מצב שלא חווינו כמותו שנים רבות בארץ, ורובינו חווים אותו לראשונה בחיינו. הוא לא דומה לשום דבר אחר שאנחנו מכירות, ולכן התגובה שלך היא תגובה נורמלית למצב לא נורמלי.
מציאות לא מוכרת
כולנו נמצאים עכשיו בתוך מצב של טראומה. אנחנו לא יודעים כמה זמן זה ימשך ומה יקרה. יש הרבה חוסר וודאות.
הקושי שלנו נובע בעצם מחוסר היכולת לתווך לעצמינו את המציאות הבלתי נתפסת הזאת. אנחנו לא יכולים להכניס אותה לתבניות והגדרות שמוכרות לנו, שיעזרו לנו לתרגם אותה לפעולות, ולכן הרבה פעמים אנחנו נשארים בחוסר אונים או בהלם.
בדרך כלל בחיים, אנחנו מסמנים לעצמינו באיזו נקודה אנחנו נמצאים, כדי לדעת איך להתקדם לנקודה הבאה. אבל כאן לא ברור לנו בכלל איפה אנחנו, ואיך ממשיכים מכאן. זו הסיבה שכמעט כולנו מרגישים לחץ.
הלחץ והתגובות
הלחץ הזה הוא נפשי, אבל יש לו גם ביטויים פיזיים ממש כמו שתיארת. אצלך זה בא לידי ביטוי בחולשה כללית. יש אנשים שמרגישים עייפות גדולה מאוד , חוסר חשק לעשות דברים, כאבי ראש, כאבי בטן ודופק מואץ. זו התגובה של הגוף שלנו ללחץ, והיא תגובה בריאה, שאמורה לאותת לנו, שיש כאן מצב אחר שדורש את ההתגייסות וההתייחסות שלנו, שדורש שינוי ופעולה אחרת.
כל אחד מגיב אחרת ובאופן אוטומטי לפי אופיו: החל מהימנעות וחוסר פעולה מוחלט ועד לפעילות יתר (כמו כאלו שכל הזמן עסוקים בעשייה וכעת יותר מאשר ביום-יום).
לכן גם אם את מרגישה עכשיו, שאין לך כוחות לעשות את מה שאת חושבת שאת אמורה לעשות, ואת כרגע לא "אם השנה", אבל מוקפת בנשות חייל, שאת עסוקה בלהשוות את עצמך אליהן.. תהיי חברה טובה קודם כל של עצמך, ותזכירי לעצמך שלכל אחת יש דרך התמודדות אחרת, ואת עושה את הטוב ביותר שאת יכולה כרגע.
זה טבעי
זכרי שיש לך משמעות ותפקיד חשובים מאוד. את רשת הביטחון של הילדים שלך תמיד, ובעיקר בימים אלה, בהם הם איבדו את הצרכים ההישרדותיים הכי בסיסיים שלהם, והם נמצאים איתכם בבית ללא מסגרת תומכת. זה לא אומר שאת צריכה להיות כל הזמן חזקה. תחשבי איזה מסר זה מעביר לילדים?! אסור יותר להביע כאן בבית רגשות מורכבים?! אנחנו בני אדם ומותר גם לנו להרגיש קושי, בלבול, כאב ופחד. גם אנחנו לפעמים מתפרקות, ולא מסוגלות לתת לילדים שלנו את כל מה שהם צריכים. זה בסדר. אחרי הכיווץ מגיעה התרחבות. אחרי החושך מגיע האור. תני לגיטימציה למקום הזה, הוא טבעי.
הכל בשבילם
יש לך גם אחריות לדאוג לעצמך, כדי שתוכלי להיות שם בשבילם. ממש כמו במטוס בזמן חירום, שהמבוגר צריך קודם ללבוש את מסיכת החמצן, ורק אז לעזור לחסרי אונים סביבו. גם כאן את צריכה לדאוג קודם לעצמך ל"מקורות חמצן". לזכור שכשאת דואגת לעצמך, זה לא אומר שאת אגואיסטית, אלא להיפך, זו החובה שלך, כדי שתוכלי לטפל באחרים.
מה יעזור?
אז קחי נשימה גדולה ושאלי את עצמך: מה את צריכה? מה עוזר לך? אוזן קשבת? ספורט? שיעור חיזוק? מוזיקה? אוכל מנחם? נסי להיזכר אולי בתקופת הקורונה, או בכל תקופה מאתגרת אחרת, מה עזר לך שם ומה יכול לעזור לך עכשיו?
שליטה
בדקי עם עצמך: על מה יש לך שליטה במצב הנוכחי, ועל מה אין? איזה כלים יש לך להתמודדות? מה את יכולה לעשות עם המצב הנוכחי? איך לא להישאר במקום הפאסיבי, שרק צורך חדשות ותלוי באירועים החיצוניים. החזירי לעצמך את השליטה במציאות של חוסר שליטה. אנשים נסחפים לידיעות ולחדשות, כי זה נותן להם תחושה של שליטה. אבל זה כמו ג'אנק פוד – זה לא באמת נותן שליטה, אלא אולי אפילו להיפך.
מה כן? להציל ילדים מהשבי אולי לא, אבל לקרוא פרק תהילים למענם כן. לצאת להילחם מול האויב אולי לא? אבל להתמגן בבית שלנו או לתמוך בלוחמים ובבני משפחותיהם אולי כן. לעזור לילדים שלי? לתלמידות שלי? לשכנים שלי?…
ריפוי
ההתקדמות היא צעד אחר צעד. זה ייקח זמן, אבל זה יקרה. לנפש שלנו יש יכולת ריפוי והחלמה טבעית שהקב"ה נטע בנו. ממש כמו פצע, או אחרי לידה ,צריך מנוחה, תזונה נכונה, קבלת עזרה מהסביבה ועוד. כך לאט-לאט הגוף חוזר לעצמו. כך גם במצב שהנפש נפגעה: בעזרת אמפתיה, חמלה עצמית, חוסר שיפוטיות וסבלנות. אט אט כל אחד -עם הכלים שלו ודרך הריפוי האישית שלו -חוזר לעצמו. אחרי שתירגעי קצת, תמצאי את דרך הריפוי שלך, ובסוף זה יקרה בע"ה.
קבלת עזרה
מומלץ מאוד לקבל עזרה במצב הזה. יש הרבה נערות שמתנדבות בימים אלה ואפשר לבקש גם מבני משפחה לסייע. גם אם לא בנית לעצמך רשת תמיכה עד היום – אף פעם לא מאוחר מידי.
התמקדות בטוב
אפילו בתקופה הזו יש הרבה מאוד אור. דברים טובים שקורים: ניסים, חסדים, התכנסויות, התקרבות, חמלה. כדאי מאוד שתבחרי להתמקד בזה.
כדאי לקרוא שיחות של הרבי ולצפות בקטעי וידאו משנים קודמות במצבים דומים, ולהשתתף בכינוסים והתוועדויות בענייני דיומא בפורומים השונים, ובמיוחד לממש את דברי חז"ל "עשה לך רב וקנה לך חבר" – להתייעץ עם המשפיעה ולקבל דברי חיזוק ועידוד מהחברה הטובה.
תקופות כאלו עוזרות לנו לבנות את מערכת החיסון הנפשית שלנו, ובסופו של דבר כולנו נצא מחוזקים. אם את מרגישה שקשה לך לעשות את זה כרגע לבד, את מוזמנת לפנות אלינו למרכז "אור הבית" ברחובות ונשמח לעזור לך. שמרי על עצמך.
כתבה גב' קרן אילון – מטפלת זוגית ומשפחתית ומדריכה מוסמכת במרכז "אור הבית" ברחובות.
