שאלה: שלום וברכה, אנחנו הורים ל-4 ילדים בגילאי 3-9. השבוע, כמו משפחות רבות בארץ, התמודדנו עם אזעקות חוזרות בשל ירי של טילים. בכל פעם לאחר הכניסה לממ"ד או לחדר המדרגות נשמעו קולות חזקים של יירוטים. הילדים התחילו לשאול שאלות ולהביע מצוקה ופחד מהסיטואציה החוזרת. אנחנו העדפנו להתעלם מהמצב ולא שוחחנו איתם על כך בפירוט. כיצד אפשר לשוחח עם ילדים כל כך צעירים על מצב כל כך מורכב?
תשובה:
המצב הביטחוני המתוח שאיתו אנו מתמודדים, מעלה תחושות מורכבות אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. תחושת המוגנות הבסיסית שאנו מבקשים לעצמנו ולילדינו, מתערערת מיד. כל הורה, באופן טבעי ובסיסי, שואף להגן על ילדיו מפני כל איום ולהבטיח להם חיים בטוחים ושלווים. מציאות החיים מאלצת אותנו להתמודד עם איומים המפרים את שלוות חיינו.
להגן או לגונן
תפקידו של ההורה הוא להכין את הילדים לקראת החיים, לצייד אותם בערכים, כישורים וביכולות שיאפשרו להם להתמודד עם אתגרי הדרך בצורה הטובה ביותר. את הרצון להגן על הילדים, אנו מתרגמים פעמים רבות לצורך שלנו לגונן עליהם, להסתיר מהם את המצב האמיתי ולאפשר להם לחיות בתוך עולם מדומה נטול התמודדויות. בכך אנו חוטאים לתפקידנו ההורי, שהוא לצייד את הילדים ולהכשירם להמשך. במצבי חירום, הגנה על הילדים אין פירושה לגונן עליהם מפני המציאות, אלא להקנות להם כלים להתמודדות בהתאם לגילם. כך יוכלו הילדים להכין את עצמם בהדרגה לקראת ההתמודדויות שעוד מצפות להם בהמשך.
תיווך ומענה לשאלות
ראשית יש להסביר לילדים את המצב במילים פשוטות. לדוגמא: 'לישראל יש מספר מדינות שכנות. עם חלק מהשכנים יש לנו הסכם שלום ולחלק קשה מאוד להסכים לכך שנגור פה, ולכן הם מנסים בכל דרך לגרום לנו ללכת למקום אחר. לפעמים הם זורקים טילים ואז אנחנו שומעים אזעקה". ההסבר הראשוני הוא קצר, ענייני ונצמד לעובדות. לאחר ההסבר הטכני, ניתן לילדים סיבות טובות להרגעה: הקב"ה שומר עלינו, יש לנו ב"ה צבא חזק שנלחם עבורנו, יש לנו מרחב מוגן שלא מאפשר לאף טיל לפגוע בנו (לילדים סקרנים כדאי להראות מפה של ישראל וגם להסביר בפירוט את המנגנון של כיפת ברזל). לאחר מכן נאפשר לילדים לשאול שאלות. יש ילדים שמעוניינים לשאול לעומק, ויש כאלה שמסתפקים במידע מועט, כל ילד לפי הצורך שלו. על כל שאלה נענה תשובה עניינית, ממוקדת וכנה. כדאי להימנע ממתן מידע לא אמין, או מלומר לילד 'זה לא לגילך'. אם הילד שאל, כנראה שזה מטריד אותו, והוא מחפש תשובה שתרגיע אותו. ההורים הם מקור הסמכות והידע עבורו.
תפקיד תואם גיל
דרך התמודדות יעילה מאד במצבי חירום היא לתת לכל ילד תפקיד מוגדר, לדוגמא: 'אתה תהיה אחראי על המים, תדאג כבר עכשיו שיש בממ"ד בקבוק מים וכוסות חד פעמיות, ברגע שתהיה אזעקה וניכנס לממ"ד, אתה מוזג לכל אחד כוס מים'. מחקרים מראים שתפקיד מאפשר לאדם התמודדות מיטיבה עם משבר, הוא מעניק לו משמעות ועוזר לו להימנע ממצב של חרדה או הלם.
מענה רגיש ומכיל
אחרי שתיווכנו לילדינו את המידע בפעם הראשונה ונתנו מענה לשאלות הראשוניות שעלו בהם, אנו שואפים לשמור על ערוץ התקשורת פתוח. חשוב מאוד לשים לב לתגובות הרגשיות של הילדים. האם מישהו מהם מביע מצוקה או קושי. אפשר להכין לוח רגשות (פחד, עצב, שמחה, התרגשות, מתח, בדידות וכו') ולעשות טקס קבוע מידי ערב, שבו כל ילד משתף איך הוא מרגיש.
דרך נוספת לעבד רגשות היא עבודה תחושתית. כדאי להצטייד בחומרים שמאפשרים לילד הבעה במגע, יצירה בפלסטלינה, או חימר, קערת מים, דלי ומשפך, ובמידת האפשר, לישה של בצק והכנת עוגיות או חלות. כל אלו ורעיונות אחרים, עשויים לתת לילד ביטוי תחושתי . אצל ילדים צעירים וגם אצל מבוגרים, יש משמעות רבה להפגת מתח באמצעות תחושה בידיים.
הפחיתו בעדכוני חדשות
לצד זאת, מומלץ להימנע מקיום שיחות פוליטיות או ביטחוניות מעל ראשם של הילדים. אף שנראה שהם שקועים בעולמם, הם מקשיבים היטב לנעשה סביבם. כמו כן מומלץ מאוד שלא לצרוך עדכוני חדשות ודיווחים שאין בהם צורך. העדכונים הרבים בכל אמצעי התקשורת לא תורמים לתחושת הביטחון של הילדים.
דאגו גם לעצמכם
כל הדברים האמורים לעיל נכתבו כלפי ילדים, אך ברובם הם רלוונטיים גם למבוגרים שבנו. מעבר לכל הכלים, למצב הרגשי של ההורה השפעה גבוהה מאוד על הילד. הורה רגוע ונינוח שמצליח לחזק את תחושת השליטה שלו, יוכל להעניק לילדיו תחושת בטחון ורגיעה. הורה שמרגיש מצוקה וחרדה, יתקשה מאוד להעביר לילדיו תחושה של מוגנות. אם אתם או ילדכם מרגישים במצוקה, פנו בהקדם האפשרי לקבלת עזרה בסיוע במוקדים הרפואיים, או אצל אנשי הטיפול. התערבות טיפולית בעקבות מצבי חירום, עשויה לשפר את איכות החיים אצל מבוגרים וילדים כאחד. בתפילה לימים שקטים ורוב שלום ושמחה.
כתבה יפעת קליין – מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת במרכז "אור הבית" ברחובות.
