שאלה: אנחנו הורים לארבעה ילדים קטנים, שכל הזמן רבים. הם לא מבינים שהם פוגעים אחד בשני ומה המשמעות של זה. אנחנו מלמדים אותם לסיים כל מריבה כזו בבקשת סליחה, נשיקה וחיבוק, אבל הם חוזרים על הדברים שוב ושוב. נדמה לנו, שהם מבקשים סליחה רק מהפה ולחוץ ולא באמת מהלב. האם הציפייה שלנו כהורים מוגזמת? האם זה תפקידנו כהורים, או שזה יגיע באופן טבעי עם השנים?
תשובה: לפני הכל כדאי לזכור, מריבות בין ילדים הם דבר טבעי וחלק מההתפתחות שלהם. דרכן הילדים לומדים על יחסים בין אישיים ועל עצמם.
המשמעות
ברמה הכי בסיסית הסליחה היא ביטוי של נימוס. אנחנו רוצים שהילדים ילמדו להשתמש בה (כחלק משלושת מילות הנימוס: תודה, סליחה ובבקשה). אבל המשמעות העמוקה יותר היא הבעת החרטה. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יבינו שהם פגעו במישהו אחר. שהם ילמדו לראות מישהו אחר מעבר לעצמם. שהם יבינו מה גרמו לו להרגיש ויחושו אמפטיה כלפיו. שילמדו לקחת אחריות על המעשים שלהם ויפעלו מתוך אכפתיות ורצון אמיתי לתקן. כשאנחנו מלמדים את הילדים מה משמעות הסליחה, ואיך לבקש סליחה, אנחנו בעצם מעניקים להם מתנה חשובה לכל החיים, שתעזור להם לנהל מערכות יחסים בצורה בריאה ומתוקנת, החל ביחסים שלהם עם חברים, וכלה בבני זוג ובילדים שלהם.
ההסבר
לכן כשאתם מבקשים מהילד להתנצל, כדאי שתוסיפו את ההסבר: ראית כמה זה העציב אותו? ראית איך הוא בוכה או פצוע? צריך לפייס אותו ולהרגיע אותו. תגיד לו סליחה וגם תיתן לו יד. תציע לו את המשחק שלך, שישחק איתו קצת. תגיד לו שאתה תשתדל לא לעשות לו את זה שוב. כך אנחנו מחנכים ילד לחשוב על הרגשות של האחר, לקחת אחריות על המעשים שלו ולתקן אותם.
לא לאיים
לא מומלץ לאיים על הילד: "אם לא תבקש סליחה, אז לא תקבל את המשחק או הממתק". כי אז הילד מבין שסליחה זה סוג של עונש. הוא יכול ללמוד מזה שכדי לקבל את מה שהוא רוצה, הוא צריך לבקש סליחה, אבל לא בטוח שהוא באמת יבין מה הוא עשה, או יביע חרטה. ומעבר לכל, הוא לא יבין מה הוא יכול לעשות במקרה ששוב יתמודד עם אותו קושי, שהוביל אותו לפגוע באחר, וכנראה יחזור שוב על אותה התנהגות. אם למשל, הוא רצה משחק שהיה אצל אחיו, ולכן חטף לו אותו או דחף אותו, הוא לא ידע איך להתמודד עם הקושי הזה בעתיד בדרך אחרת וישתמש שוב באלימות.
לא קל גם לנו
לפעמים כשאנחנו מבקשים מילד להתנצל, הוא מסרב ואנחנו עלולים להגיב בכעס. אם נעצור לרגע ונחשוב על הפעם האחרונה שאנחנו היינו צריכים לבקש סליחה, נזכר שגם לנו לא היה קל. אז מה הפלא שגם לילד זה קשה? לכן מומלץ לפרגן ולחזק את הילד ברגע שהוא הצליח להתנצל.
תהליך
כשאנחנו מבקשים מילד להתנצל, הוא עלול להיות נבוך, או להיכנס למאבקי כוח. הוא יהיה עסוק בהתגוננות על עצמו מולנו במקום להתמקד במעשים שלו או ברגשות של האחר. קחו בחשבון שסליחה זה תהליך. זה לא קורה בבת אחת ולפעמים צריך לקחת את הזמן להירגע. לחשוב לפני שאפשר לגשת למי שפגענו בו, כדי שהסליחה תהיה אמיתית. תנו לזה מקום, לימדו אותו שסליחה היא ביטוי להתנצלות, אבל חשוב יותר להבין על מה מצטערים ולחשוב מה לעשות בפעם הבאה אחרת.
השיח
לדוגמא, שיח עם ילד שחטף לאחיו משחק בכוח ודחף אותו, יכול להתחיל כך: "אנחנו יודעים שמאוד רצית את המשחק ושהיה לך קשה לחכות, אנחנו מבינים את זה. כשמישהו אחר משחק במשחק שאנחנו רוצים, צריך להמתין בסבלנות, גם אם זה קשה לנו. כשאתה דוחף או חוטף זה לא נעים. מה יקרה אם מישהו אחר ידחוף אותך? זה יכאב ואולי אפילו יעליב אותך, נכון? כך גם אחיך בטח מרגיש. אם ממש קשה לך אתה יכול לבוא אלינו ואנחנו נעזור לך למצוא את ה"סבלנות" בתוכך, אנחנו יודעים שהיא קיימת בך".
זה אולי נשמע לכם קצת מורכב עכשיו, אבל ברגע שתתרגלו את זה, גם אם תצליחו לומר רק חלק מהדברים, השינוי יהיה משמעותי.
סליחה על המעשה
הפרידו בין המעשה לבין הילד, הדגישו לו שכשהוא מבקש סליחה, הוא מבקש על הדרך שבה התנהג ולא על מי שהוא. ככה תעזרו לו לשמור על דימוי עצמי בריא, תעזרו לו לקחת אחריות על המעשים שלו, ותקלו עליו לבקש סליחה.
דוגמא אישית
ילד לומד ממעשים יותר מדיבורים. הוא צריך לראות אותנו מבקשים סליחה כשאנחנו טועים. בראש ובראשונה מהם, וכמובן גם מבן או בת הזוג, מאנשים מחוץ לבית וכו'. ברגע שהילד ישמע אתכם ההורים ויראה אתכם עושים זאת, הוא יפנים שבקשת סליחה היא התנהגות רצויה.
כלים משמעותיים
כהורים חלק מהתפקיד שלנו הוא להכין את הילדים לחיים. אנחנו מתערבים בצורה נכונה, מתווכים להם את המציאות ומנחים אותם. אנחנו סומכים עליהם גם כשהם בתהליך התפתחות, ונותנים להם כלים משמעותיים להתמודדות בחיים, שיסייעו להם לפתח מערכות יחסים בריאות וקרובות.
כתבה קרן אילון – מטפלת זוגית ומשפחתית ומדריכה מוסמכת במרכז "אור הבית" ברחובות.