שאלה: הבת הבכורה שלי לומדת בבי"ס על-יסודי ותקופת המבחנים בעיצומה. שוב עולה בתוכי הדילמה: עד כמה להיות מעורבת? האם לתת לה להתמודד בעצמה עם האתגרים שלה? אני מרגישה בקונפליקט. מצד אחד אני מאוד רוצה שהיא תצליח, ולכן כל הזמן מתלבטת אם להזכיר לה את המחויבויות ולדרבן אותה, או להתעלם ולתת לה לעשות כרצונה. עם שתי האפשרויות הללו אני לא שלמה. בינתיים שוררת מתיחות ואוירה עכורה בינינו. מה תפקידי?
תשובה: כשקוראים את שאלתך, עולה מיד הקשר של בית – בית ספר – הורה – מורה – תלמיד. מה תפקידה של אימא במעגל הזה? עד כמה היא אמורה להיות מעורבת? אולי די להביט מהצד? ברגע שהתפקיד של כל אחד במעגל ברור וכל אחד יודע מה תפקידו, יש סדר, יש תחושת שליטה, ויש רוגע רב יותר.
אחריות
שיחקת פעם "מסירות" בכדור? עד שלא תזרקי את הכדור לאויר אף אחד לא יוכל לתפוס אותו. אחריות היא כמו כדור, כל עוד תשאירי אותה בידייך היא תישאר אצלך. הקושי הוא לשחרר, להעיף את הכדור.
כמו בעוצמת זריקת הכדור המשתנה, כשנמצא מולי ילדון בן 3, אעיף את הכדור בעוצמה מותאמת ליכולת התפיסה שלו, לעומת זריקה לכיוון נער בן 12. כך גם כשאני משחררת אחריות, זה צריך להיות במינון שמותאם לעומד מולי. לא דומה האחריות של בת בכיתה ו' לאחריות של תלמידת כיתה י'. לא רק הגיל משנה, גם היכולות, יש שמתקשות בארגון הזמן, ויש שמתמחות דווקא במקצועות ההומניים.
יש גם לקחת בחשבון שכשמשחררים את הכדור הוא עלול ליפול. זו האחריות של התופס. אולי היא לא תלמד ותשיג תוצאות כמו שחלמתי? אולי. תוכלי לשאול את עצמך: המבחן שלי או שלה?
נוכחות
חשוב מאוד! גם כשאני משחררת כדור – אני בשטח, רואה, מקשיבה, נוכחת. משתתפת: הצלחת לתפוס את הכדור? איך היה המבחן? איך בשבילך הציון שקבלת? היית רוצה להשקיע יותר בפעם הבאה? להילחץ פחות? להתחיל מוקדם או מאוחר? זה שלה. ואני איתה. באכפתיות ובאמפתיה.
זו תקופה של פוטנציאל לחיזוק הקשרים החברתיים, להיכרויות מעמיקות. לשיח, לחשיבה משותפת, לעזרה הדדית. כדאי לתת תשומת לב גם לכך.
תיאום ציפיות
מה אני מצפה ממך בימים העמוסים? מה את מצפה ממני? כדאי ליצור שיח בעניין הזה בזמן נוח, לשמוע, להשמיע. לא כל ציפייה שלה תוכלי לממש. וכנראה שלא כל ציפייה שלך היא תוכל למלא. הביאי זאת בחשבון.
אם אתם מעוניינים אפשר לעשות "משחק" קטן. תשבי רגע בכיסא של ביתך ותני לבתך לשבת בכיסא שלך. תנהלו דו שיח: מה את צריכה? מה את יכולה לתת בתקופה הזו? במה את זקוקה לעזרה? סביר להניח שתופתעי מהתכנים שיעלו. זו יכולת לראות עוד מישהו מסביבי, ולא רק את עצמי. זו מיומנות של כניסה לנעלי האחר והרחבת המבט.
הזדמנות
זו הזדמנות לאמן את השריר של לקיחת האחריות, תכנון זמן, יכולת בחירה ובניית סולם ערכים אישי. אם תעשי במקומה, היא אולי תצליח כעת במבחן, אך לא בכל צומת בחיים תוכלי לבחור במקומה. לכן השאלה במקומה, וכדאי לנצל את האפשרות כעת ללמוד. לרכוש את המיומנות. כך כשביתך תגדל ותגיע לצמתים נוספים בחייה, היא תוכל להשתמש בכלים שרכשה.
מאחלת לך ולביתך שתצלחו את התקופה המאתגרת בהצלחה, בתחושת סיפוק ובהנאה.
גב' אסתי ליברמן, מטפלת רגשית במרכז "אור הבית" ברחובות
