לא מצליחים להירדם

שאלה: אנחנו הורים לשישה ילדים כ"י. מאז שהתחילה המלחמה שמנו לב, שדווקא הבן הגדול שלנו לא מצליח לישון טוב בלילות. הוא בן 12 ובדרך כלל נרדם בקלות וישן ממש טוב ב"ה. אבל בשבועות האחרונים הוא ממש מתקשה להירדם. גם אחרי שהוא נרדם, הוא מתעורר מכל רעש ומשוטט ברחבי הבית. לפני כמה ימים שאל, אם אפשר לישון בחדר עם האחים הצעירים יותר. הוא לא מדבר כל כך על המצב, ואנחנו לא יודעים בדיוק מה הוא שמע או ראה, אבל נראה שקשה לו. מה לדעתכם כדאי לעשות? יכול להיות שהוא זקוק לטיפול מקצועי? האם כדאי לבקש מרשם לחומר שיעזור לו להירדם? יש דרך אחרת לעזור לו?

תשובה: המלחמה הנוכחית העלתה את סף החרדה והפחד לרמות הגבוהות ביותר שידענו בשנים האחרונות. חרדה היא רגש עוצמתי שנובע מתחושת איום על האדם והיא מתבטאת במגוון רחב של תסמינים: הפרעות שינה, אובדן תיאבון, התפרצויות בכי, רעידות וקושי בנשימה. אלו רק חלק מתוך מבחר סימפטומים, שמספקים לנו הצצה קטנה על מה שמתרחש מתחת לפני השטח. הטיפול בסימפטום עצמו, עשוי להקל על התפקוד ולשמור על סדר יום שגרתי, אבל לא יעניק מענה אמיתי למה שמתחולל מתחת לפני השטח, במעמקי הנפש.

נורמליות

כל התגובות שאנו רואים בקשר למלחמה, נכנסות לקטגוריה של "תגובה נורמלית למצב לא נורמלי". כאשר הנפש שלנו פוגשת מצב שהוא בלתי מתקבל על הדעת, היא מייצרת תגובות, וכולן נחשבות נורמליות לאותו רגע. אז השלב הראשון הוא, להסתכל על זה ולומר – 'זה נורמלי, זה טבעי, זה חלק מההתמודדות עם אירוע בסדר גודל כזה.'

התפקיד

מעבר לנירמול, נרצה גם להסתכל על אותו סימפטום ולהבין מה התפקיד שלו: בשביל מה הוא הופיע, למה הוא משמש את האדם. במקרה שאת מתארת – הפרעות השינה -זו הדרך של הנפש להתמודד כרגע, ולהבריא את עצמה מהפגיעה שהטראומה יצרה אצל הילד. ילדים רבים ( וגם מבוגרים), חוו בימים הראשונים של המלחמה, חוויה קשה של אובדן שליטה, ולכן הנפש מייצרת באופן טבעי סימפטום שבו היא מחזירה לעצמה את השליטה. לא להירדם במשך לילות שלמים, זו דוגמא מצוינת להחזרת שליטה: 'אני לא ארדם ואני אשלוט בשינה שלי כל כך חזק, שאפילו שאני ממש עייף, אני אשאר ער'. זה כמובן לא תהליך שנעשה במודע, אלא לגמרי בחלקים הלא מודעים שלנו. בדומה לכך גם  סימפטומים שקשורים לאכילה, בין אם זו אכילת יתר ובין אם זה אי אכילה. זה גם נחשב סוג של החזרת שליטה. כאשר מוצאים פרשנות הגיונית לסימפטום, התחושה היא שיש 'הגיון בשיגעון' ואפשר להשלים איתו הרבה יותר בקלות.

מה עושים?

כדי לעזור לו להתמודד בצורה הטובה ביותר, נרצה לערוך שיחה, שכוללת ארבעה שלבים. שימו לב, ששלושת השלבים הראשונים בכלל לא קשורים לסימפטום של השינה, אלא עוסקים ברגש העמוק יותר. רק בשלב הרביעי, אנחנו מתייחסים לנושא של השינה עצמה.

הצעד הראשון בשיחה הוא הפתיחה שלה. נשאף לקיים את השיחה באופן אישי, כשאין עוד ילדים בסביבה ולשאול אותו בפשטות, מה שלומך? איך אתה מרגיש סביב כל אירועי המלחמה? מה מדאיג אותך? ממה אתה חושש? מה עוד יושב לך על הלב בימים האלה?

הצעד השני הוא כמובן להקשיב לכל מה שהוא אומר, ואולי גם לדברים שהוא לא אומר- לשמוע בין השורות, להקשיב לטון הדיבור, להבעות הפנים, לשתיקות. יש לשים לב כי אנחנו לא מנסים לפתור לו את הבעיה, אלא רק מקשיבים למה שהוא מספר בלי לנסות להנמיך, להקטין, לצמצם, בלי לשפוט ובלי לפתור.

הצעד השלישי הוא לשאול אותו מה הוא שמע, מה הוא יודע, ומה הוא חושב על מה שקורה. אחרי שהוא  מספר מעצמו, כדאי לארגן בעבורו את המידע בהתאם לרמה שלו. לספר לו את הסיפור עם התחלה, אמצע וסוף אופטימי, בצורה אמינה. אין צורך להיכנס לפרטים, אבל בהחלט לא להסתיר ולא לשקר.
בכלל, כדאי להזכיר את התייחסות הרבי במלחמות הקודמות, שלמרות הסתר הפנים האלוקי שהתבטא בתחילת המלחמה, הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, וארץ ישראל היא המקום היחידי בעולם שעיני ה' בה מראשית השנה ועד אחרית השנה, ולכן אין מה לדאוג או לפחד.

הצעד הרביעי הוא לדבר איתו ישירות על השינויים בהרגלי השינה. אפשר לומר לו : 'אני רואה שבתקופה האחרונה יותר קשה לך לישון. זו תגובה ממש נורמלית למצב שאנחנו מתמודדים איתו עכשיו. אם תרצה בינתים לישון בחדר עם האחים שלך- אפשר בשמחה. אם יש משהו אחר שאתה חושב שיוכל לעזור לך, נשמח לשמוע.  

בנוסף לכל אלה, כדאי לערוך 'בדיקת דופק' כל יום-יומיים, לשאול שוב מה שלומו, לתת לו אפשרות לדבר את התחושות שלו, ולאפשר לו לשתף במה שעובר עליו.

מתי לפנות לטיפול?

הרבה הורים מפנים ילדים לטיפול בעקבות תסמיני חרדה. טיפול כמובן יכול להועיל ולתת מענה. אבל כדאי לדעת שהנפש של האדם היא מופלאה, ויש בכוחה לרפא את עצמה לאט ובזהירות, לא חייבים לרוץ לטיפול על כל תגובה חרדתית. אם ישנה הפרעה משמעותית בתיפקוד ,כגון ילד לא מסוגל לשחק או לדבר, או מבוגר שלא מסוגל לצאת מהמיטה,  כדאי בהחלט לפנות לעזרה.  אולם אם  בסך הכל התיפקוד הוא בסדר,  כדאי לתת עוד שבוע-שבועיים לנפש, ולנסות לזהות מה המגמה. אם אין שום שיפור והמצב נשאר כפי שהוא, אז כדאי להפנות לגורם מקצועי. מאחלת לכל ההורים ולכל הילדים שנזכה לשמוח יחד, בימים טובים, שלווים ושמחים. שיהיו בשורות טובות לנו ולכל עם ישראל ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.

כתבה יפעת קליין, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת במרכז "אור הבית" ברחובות.