שאלה: יש אנשים שאני פשוט לא מחבבת, עכשיו, כשכל עם ישראל מתגייס יחד, באחדות שלא נראתה כאן שנים רבות, גם אני רוצה להיות באחדות. יש לי גיסה שאני לא מסתדרת איתה. היא מעצבנת אותי כל פעם מחדש. אני אומרת לעצמי שוב ושוב: אנסה לאהוב אותה, אשתדל לכבד אותה. אבל כל פעם בסוף זה שוב מתפוצץ. איך עושים את זה?
תשובה:
קשר בין אנשים נוצר על ידי מגע וחיבור. מגע יכול לתת תחושה נעימה, ומצד שני מגע עלול להכאיב. כשנוגעים באצבע בריאה המגע נעים. כשנוגעים באצבע עם יבלת המגע כואב. בדרך כלל ,כשקשר מסוים גורם לכאב, ייתכן שיש מגע על יבלת. כדאי לבדוק: במה נגענו, ומה גרם לכאב?
כאן נדרש לאזור אומץ, יחד עם כנות פנימית. מה נוגע? מה מכאיב? כדאי להתבונן על הקשר שלך עם גיסתך, ולבדוק, מה מעצבן? מה קשה לך לקבל? להלן כמה דוגמאות ויש עוד רבות.
חשוב להבהיר! יש קשרים לא בריאים. קשר שבו את מרגישה קטנה, נחותה או לא שווה, הוא קשר לא תקין. קשר שבו אין מקום לדעה, לחשיבה ולמילה שלך הוא קשר לא בריא. ההתייחסות שלנו בטור הזה היא להתמודדות עם קשר תקין, אך מאתגר.
סוגי מראה
פעמים רבות ,עצם נוכחותו של אדם מסוים בחיינו מציב בפנינו מראה:
מראה משקפת – מראה של איך אני נראית. 'היא דומה לי מאוד'. יש חלקים בתוכי שאני מתקשה לקבל: ייתכן שגם לגיסתי יש חלקים דומים, ולכן קשה לי לקבל אותה.
מראה חלומית – מראה של איך הייתי רוצה להיות ולהיראות -ולא הצלחתי…. – היא כזאת מאורגנת ואני לא, היא למדה מקצוע ומצאה עבודה טובה, היא עשתה דיאטה ורזתה…
מראה הפוכה – מראה של איך לא הייתי רוצה להראות. (קצת מפחיד…) ייתכן שיש חלקים בתוכי שאני מעדיפה להדחיק ולהחביא, והיא כן מעיזה להוציא החוצה את החלקים האלה שבה.
מראה עלולה להעמיד אותנו מול תמונה, שלא בטוח שרצינו לראות. כמו הצלחות והישגים שהיית רוצה להשיג. כמו חלקים בתוכך שאת לא רוצה להכיר.
לעיתים המראה מעלה בתוכנו תחושות שלא בטוח שרצינו לפגוש. תחושת החמצה על מה שלא עשית, תחושת קינאה על הישגים של חברתך, תחושת פחד על חלקים שקיימים בתוכך.
אומץ
אז קודם כל, הכבוד על האומץ לרצות. יותר קל לחיות באחדות ובאהבה עם מישהו רחוק. קשה יותר להתקרב ולקבל את הקרובים. נדרש אומץ רב להתבונן, ולהביט במראה.
התבוננות
עצם ההתבוננות היא משמעותית ומאפשרת מרחב ובדיקה. מפחיתה את התסכול, ומאפשרת הבנה ואמפתיה לעצמך. שאת בסדר, שאת טובה, שזה אנושי לכעוס או לקנא, זה טבעי שקשה להביט במראה. ההתבוננות מנקה את המרחב, ומשאירה רק את ההתמודדות עם האתגר. עם המגע. עם אותם חלקים שלך שאת פוגשת בעקבות המפגש עם הגיסה.
נפרדות
ההתבוננות גם מאפשרת לעשות נפרדות בין החלקים שלך לחלקים של גיסתך. את יכולה לומר לעצמך: לה יש את החלקים שלה ולי יש את החלקים שלי. לכל אחת נתונים שונים (עם כל הדמיון הרב שביניכם), ולכל אחת בחירה וסולם ערכים שונה.
מינון
לבחור מה נכון לך בתוך הקשר. לא בטוח שנכון להיות בקשר קרוב והדוק עם מישהי שמעמידה מולך מראה מאתגרת מידי…
כאן מגיע שלב נוסף של בדיקת הגבול והכמות. כמה, איך ובאיזה אופן. בחירה על אילו נושאים לדבר ועל מה לא. מתי נפגשים, איפה, כמה זמן ואיך…
קחי לעצמך כמה דקות של שקט , ודמייני את הקשר שלך עם גיסתך: איפה אתן נפגשות, מה הם הנושאים שעולים בשיחה, איך היית רוצה שהמפגש ביניכן יראה. איפה את בתוך הקשר. ומהם התחושות שעולות בך…
לאחר שיהיו לך את התובנות הנכונות לעצמך, תוכלי לצאת לדרך, זה תהליך שלא קורה ביום אחד, אבל הוא אפשרי.
אני מאחלת לך הצלחה וסייעתא דשמיא, ומייחלת שהקדוש ברוך הוא יאסוף את העמל והרצון, את האחדות והאהבה, וישלח לנו גאולה במהרה.
כתבה גב' אסתי ליברמן, מטפלת רגשית במרכז "אור הבית" ברחובות
