שאלה: הילדים שלנו מדברים אלינו בחוצפה, הם מזלזלים, צועקים, עושים פרצופים, אומרים מילים לא יפות ומשפטים כמו: "אתם לא מחליטים עלי", "מה כבר תעשו לי?" וכדומה. אנחנו ממש לא מבינים מאיפה זה מגיע? הרי אנחנו לא העזנו לדבר להורים שלנו בצורה כזו?! אנחנו מתוסכלים וחסרי אונים, כי אנחנו לא מצליחים להתמודד עם החוצפה שלהם, שרק הולכת ומחמירה. מה עושים?
תשובה: הורים יקרים, בדור שלנו אכן לא קל לגדל ילדים, אנחנו רואים הרבה יותר חוסר כבוד כלפי מבוגרים, מורים והורים. אבל יחד עם זאת חשוב לזכור שהילדים לא נולדים חצופים, וצריך לשים לב איפה הם למדו את זה? בגן? בכיתה? מהאחים הגדולים? האם אצלנו בבית מתנהגים בנימוס ובכבוד אחד לשני? איך אנחנו ההורים מנהלים את אי ההסכמות ביננו? הילדים כל הזמן צופים בנו, ולכן צריך לזכור שדוגמא אישית חשובה גם בנושא הזה.
הילדים בדרך כלל לא מתחצפים סתם. הם מתחצפים כשהם מרגישים שאנחנו לא מבינים אותם, כשהם כועסים, מתוסכלים או לא מרוצים, ואז הם מאבדים שליטה רגשית. צריך ללמד אותם לבטא את הרגשות שלהם (הכעס, התסכול וכו') בצורה לגיטימית ומכבדת.
הקדימו תרופה למכה – כדי שהילדים ילמדו לבטא את הרגשות שלהם בצורה מכבדת, כדאי להנהיג בבית כבוד, נימוס ודרך ארץ בדרך קבע, ולא רק בזמן חוצפה. להקפיד ולדרוש מהילדים להשתמש במילים מנומסות: "תודה, בבקשה וסליחה". לכבד את הילדים ולדרוש מהם כבוד.
ואם הם בכל זאת מתחצפים, איך נגיב?
הדבר המשמעותי בתגובה שלנו לחוצפה, היא העמדה ממנה אנחנו מגיבים. חשוב להגיב ממקום רגוע ובטוח, לא ממקום של כעס או עלבון אישי, ולא לתת לזה יותר מידי תשומת לב. ילדים מרגישים את זה, וזה מחריף את ההתנהגות שלהם.
התנהגות חצופה צריך לעצור מיד, בשקט, אבל בצורה חד משמעית. אל תתעלמו, אבל אל תעלבו. אפשר לומר: "רגע, עצור, אתה מדבר אלי לא יפה, אני מבקש שתחזור על הבקשה שלך בצורה מנומסת" ( ואל תגידו "זה לא נעים לי"). לאחר מכן המתינו שהוא יפנה אליכם בנימוס. אל תנסו לפייס אותו.
ואם אתם עדיין מתקשים לעמוד מול הילדים בענייני חוצפה, או עניינים אחרים הקשורים במשמעת והצבת גבולות, תוכלו לפנות אלינו ולהגיע למרכז "אור הבית" איתם או בלעדיהם, ולקבל הכוונה אישית יותר. שיהיה בהצלחה!
כתבה קרן אילון – מטפלת משפחתית מוסמכת במרכז "אור הבית" ברחובות ובעלת קליניקה פרטית בפתח תקוה, מכשירה יועצים זוגיים.
