שאלה: אני אמא לחמישה מתוקים כ"י, בעלי מורה ,ואני עובדת בהנהלת חשבונות. אנחנו נמצאים בעיצומה של המלחמה כבר כמה שבועות, מוסדות הלימוד חוזרים לאט לאט לאיזושהי מתכונת, ומטעם העבודה גם מחייבים אותי לחזור. אני מבולבלת. מלחמה, חרום ושגרה. יש דבר כזה? איך עוברים את זה עכשיו?
תשובה: כדי להתמודד בשגרה החדשה הזו כדאי להבין קודם כל עם מה אנחנו מתמודדים.
מצב מבלבל
בימים הראשונים, כשהבנו שאנחנו בתוך מלחמה, אחרי ההלם הראשוני, התחיל לזרום מידע על איך להתמודד בשעת משבר, איך להכיל, לנשום, לדבר, לשתוק, לנוח, לפעול… איך לתווך לילדים, לתת זמן לעצמי, ליצור משמעות ועשייה, לתת מקום וזמן לעיבוד רגשות ותחושות. העולם נעצר.
בקושי התחלנו להתרגל למצב החדש, שמשתנה כל רגע, המון חוסר וודאות וחוסר אונים. כאב וחרדה. ומחזירים אותנו ללימודים, לעבודה, להספקים ולשגרה.
רגע. אנחנו בשגרה או במלחמה? גם וגם. זה דורש מאיתנו לאמן את השריר של הגמישות, לגלות כוחות ויכולות, לגייס משאבים חדשים.
שיגרה
המתח, החרדה והחוסר וודאות מייצרים עייפות, גורמים לתשישות ו"זוללים אנרגיה". לכן חשוב מאוד בימים האלה לשים לב למספר נקודות:
כל מה שאפשר לשמור בימים האלה של החוסר השיגרה- כדאי להמשיך ולשמור: שעות שינה בלילה וקימה בבוקר, סדר, מטלות בבית, ארוחות מסודרות, ושמירה (עד כמה שניתן) על תזונה בריאה.
פעילות גופנית
כל פעילות שהיא, משחק, הליכה, ריצה-בבית או בכל מקום שמרגיש מוגן מספיק. זה בריא ומפיג מתחים.
יצירת וודאות בתוך החוסר וודאות.
יש חוסר וודאות שאינו בשליטה שלנו: האם תהיה היום אזעקה? באיזו מתכונת יערכו הלימודים? על אף שבלילה מודיעים מה יהיה בבקר, בבקר הכול עלול להשתנות שוב…
כדאי לחשוב מה וודאי. אם את יודעת באילו ימים את עובדת, באיזה שעות- תרשמי לעצמך ושתפי את הילדים:אני אהיה בבית בשעה מסוימת. כשאני לא בבית- אבא בבית, או האחות הגדולה. תכנון הדרך לבתי הספר וחזור, ומי מלווה. כל דבר כזה, שאולי בזמן שגרה נחווה כשולי, בימים אלו הוא משמעותי, ונותן תחושה בטוחה יותר.
חמלה
חמלה, חמלה ושוב חמלה. כלפי עצמינו, כלפי הילדים, כלפי הבוסית והקולגות בעבודה. חמלה. אצל כולם "הסוללה" אינה טעונה במלואה- מה שנקרא: אנחנו "על הקצה". כל אחד ואחת מגיב שונה למציאות המורכבת, וכל יום מביא איתו אתגרים שונים, פנימיים או חיצוניים.
יכול להיות שלא הספקת כל מה שרצית. או היית פחות סבלנית לילדים. רצית לבשל ארוחה מזינה יותר. הבית לא מאורגן ונקי כמו תמיד. לילד אין חשק ללכת לבי"ס, ועל שיעורי בית אין מה לדבר,ובכלל,יש יותר מריבות ופחות חשק לעזור בבית. יחד עם זאת צריכים לעשות חשיבה מחודשת ולהחליט מה חשוב יותר ואיפה אפשר להתגמש.
לא לשכוח את עצמך
דווקא בתוך העומס, כשכל כך זקוקים לך, אל תשכחי להטעין את עצמך. לדאוג לכמה דקות של שקט עם קפה ועוגה. להרגיש את הגוף ואת הנפש, ולמה שאת זקוקה: מנוחה, קריאה, הליכה, פטפוט עם חברה, צפיה ושמיעה של דברי חיזוק מהרבי, מרבנים ומשפיעות, ארוחה טובה, מוזיקה- או כל דבר שייתן לך חמצן ואויר בתוך הימים המורכבים האלה. בחמלה, באהבה, ובחיבוק לעצמך.
בתפילה לגאולה שלימה במהרה.
כתבה אסתי ליברמן, מטפלת רגשית במרכז "אור הבית" ברחובות
