שאלה: יש לנו ילד בן 8, כישרוני מאוד, מצליח בלימודים, בעל קשרים חברתיים טובים וגם בבית הוא מתייחס בכבוד ושומר על כללי הבית. למרות זאת, הוא כל הזמן מתלונן על כך שאנחנו לא מתחשבים בו, לא מתייחסים אליו מספיק ולא אוהבים אותו כפי שהיה רוצה. כיצד כדאי להגיב ולהתייחס לטענות שלו?
תשובה: ישנם ילדים שעשויים לחוש מפעם לפעם תחושה של חוסר יחס. לעיתים הם מבטאים אותה בהתפרצויות כלפי ההורים ולעיתים הם מביעים אותה בהסתגרות חרישית.
ישנם הורים שמגיבים באופן ספונטאני: "איך אתה אומר שלא רואים אותך? רק אתמול קניתי לך בגד חדש ולפני שבוע ישבנו לשוחח יחד, ובשבת הכנתי עבורך את התבשיל שאתה הכי אוהב. אני עושה כל כך הרבה בשבילך, אז מה פתאום אתה מרגיש ככה?!". למרות שלא קל להכיל את הביקורת של הילד, התגובה האוטומטית של ההורה איננה מסייעת לו להרגיש אהוב, אלא מגבירה שוב את הרגשות הקשים של בדידות, ניכור וריחוק.
הרגשה כזו מכונה "שקיפות", הילד מרגיש שכאילו לא רואים אותו ולכן לא מתייחסים אליו.
התחושה של הילד שלא רואים אותו, קשורה במידה רבה לכך שלא רואים את הטוב שבו, שלא מכירים אותו באמת ומסתפקים בהיכרות בסיסית בלבד. תחושת השקיפות תובעת מההורה בחינה עמוקה יותר, התבוננות פנימית בנפשו של הילד, היכרות מעמיקה עם כוחותיו וכישוריו, חשיפה לתחומי העניין שלו ולהתמודדויות השונות שהוא פוגש בחייו. מתוך ההיכרות המעמיקה עם עולמו של הילד, יוכל ההורה לזהות את הטוב הטמון בו, להצביע עליו, להתרגש ולהתפעל ממנו, ולהפוך את ה'שקוף' לאור גדול.
כמו כן כדאי לבדוק מי עוד מרגיש 'בלתי נראה' במשפחה. לתחושת השקיפות יש תכונה מדבקת וייתכן שהילד המתלונן, איננו היחיד שמרגיש כך. לפעמים נגלה כי גם אחד ההורים מרגיש תחושה דומה של שקיפות בבית. כדי שההורה יוכל לראות כל אחד מילדיו ולהיות קשוב לצרכים השונים שלו, עליו גם לראות את עצמו ולפנות מקום לצרכים ולרצונות שלו.
כתבה יפעת קליין – מטפלת זוגית ומשפחתית במרכז "אור הבית" ברחובות.
